שמש זהרה
ואני קטנה
הפרפר חמק
והלב איתו
סבא אז אמר
ונשא עיניו
שיעוף רחוק
ננסה מחר
אז ישב בצל
לגלגל טבק
וחייך אליי
ואני אליו
והלב שלי
התעופף חופשי
כמו פרפר לבן
התחלפו ימים
גם העננים
עץ אחד נשכב
השני נרקב
הפנס בחוץ
מיילל באור
הטבק נשכח
בנרתיק שחור
והבנתי אז
שהכל עובר
והוא לא חוזר
ובסוף נגמר
והלב שלי
התכווץ כמו מי
שתפס פרפר
פרפר לבן
לילה בדירה
שקט מסביב
אני והפסנתר
נזכרים בך
אצבעות דקות
הגבות עבות
שנתת לי בירושה
ואני גדולה
לא יותר מדי
עוד בא לי לפעמים
לאסוף עלים
ולמצוא אותך
כשבכף ידך
יש פרפר לבן
