היא רק בת שש עשרה
אבל בלי בית
עיניה עצובות
בצבע זית
בחייה הקצרים
בגרה מאד
יומם וליל רקדה
כדי לשרוד
בלילות קרים
כדי לנוח
נרדמת כמו תינוק
עזוב ברוח
ולפעמים היא רעבה
הלכה לישון
ולעתים גם רעבה
כך כל היום
לרקוד לרקוד
לרקוד לרקוד
לרקוד קטנטונת
נגני נגני
נגני נגני
נגני תזמורת
לרקוד לרקוד
לרקוד לרקוד
לרקוד בקצב
לרקוד לרקוד
לרקוד לרקוד
לא קל הכסף
רק אלוהים תמיד
תמיד שמר עליה
בחלומות הגשים
את תפילותיה
אך לילה אין
שאין לו סוף
ואין חלום שלא יחלוף
בוקר יום בהיר
פקחה עיניה
מולה עמד נסיך
חלומותיה
באהבה
חלפו
שנים רבות
היא לא בוכה
ובעיני דמעות
