כשהלכת עוד הגשם ירד
ואני מבולבל לא הבנתי
איך הלכנו לישון כאחד
אבל קמנו כמו שני עולמות
בחלון דמעות של גשם
בעינייך יבש ועצוב
לא בכית בגללי אפילו דקה
וזה בכלל לא חשוב
איך אפשר איך אפשר
בלי סיבה פתאום ללכת
הבית נשאר כינור בלי מיתר
כמו שיר מיותר
השעון מתקתק כמו הסוף
הוא יודע בדיוק איך ללכת
רק אני מאבד כל כיוון
בביתי שהפך למבוך
לא ניסית להכין שום שטח
ופתאום פה נפלה הפצצה
בחיי שהכרתי היטב עד היום
הפכו רחוב בלי מוצא
