מילים לשיר המהום

אני רואה את הבקתה, ביתית, מרוחקת. אולם רחב ובו שולחן נמוך עשוי קורות עבות, ואש
חמה וממכרת מאכלת גזעים באח, עשנה הסמיך מטפס בארובה וממנה אל השמים האפורים הצלולים, והאויר
השקוף משתולל בין טיפות הגשם הניתכות אל גג הרעפים האדום, העשוי בשיפוע חד, מעל לאדני החלונות
החומים.
ובחוץ מתרוצצת הים, רוקדת באושר לכבוד החורף שסוף סוף הגיע, מריצה את גליה לכבודו, לאחר
קיץ ארוך בו הזיעה תחת השמש הקופחת. לרגע שוכחת את הכאב שבכל ספינותיה הטרופות ועל אנשים
שהיו בה ולא חזרו אליה עוד, ולרגע, מתוך השמחה, שוכחת שגם כעת מישהו מפליג בה ממקום זר אחד אל
משנהו, או אולי הפעם, בכל זאת, אל בית.
וזעקה יחידה באה מן הים וחודרת את קירות הבית.
נימים נרעדים.
מן כווץ.
ספינותיה הטרופות בתוך השמחה.
וכל הזמן הזה את מחזיקה את ידי. אני מביט בך, בפנייך. את מצולקת כמוני, ושנינו יפים, ואת שואלת אותי
מה היה, ואני אומר, אני רואה את השדה הירוק, רטוב בטל הבוקר, נפתח אל עצי הפקאן.

מילים לשיר יואב טלמור