זיכרונות, זיכרונות
תראו איך הם
עוטפים אותי
איך הם תופסים אותי
נמלט
אל הגגות
ובלילות של תל אביב
עכשיו שמח
רק משוגע אחד
עם אלף
דאגות
תמיד אהבת
את העיר
כך מתעוררת
ממועדון לאוטובוס
לפני שהוצאת
רישיון
בתים
נושקים לחוף
אורחים קבועים
בסרט
עוד בימים שרק בצחוק
לא היה כל היגיון
שלטים באלנבי
שרידי תמימות וזוהר
לא מכבידים עוד על הנוף
בצל איימת המגדלים
בבדידותך חוזר
עם לב רעב לשמוע
קולות עולים מן הרחוב
ניחוחות המרכולים
זיכרונות....
סימנים על הקירות
נתזו בכוח
קושרים אותנו לאחד
רק בימים ספורים מאוד
סמטה אחת קטנה
שלא תוכל לשכוח
כמה יפה הוא האתמול
כשהוא חוזר לביקורים