יום אחד
יראו אותי
הולך לבד
לעולמי
יש שיבכו
אני אשכב
כמו שאני
שוכב עכשיו
יותר לא
יותר לא נלחם
חדר קטן
לך לו ולי
ארבעה קירות
ואיזה כלי
יותר מזה
אנ'לא צריך
כל כך פשוט
כל כך מביך
יותר לא
יותר לא נלחם
שתי מילים
אוהב אותך
ומאמין
רק בי ובך
רצית לעוף
ומה נשאר
אותו טפטוף
דמעה על כר
יותר לא
יותר לא נלחם
מי ידע
את שהוא מתכנן
הרי הכול חידה
כשהוא מנגן עלינו
מי ייתן
וידלג עלי היום
ישתחוו
יאמרו הלל
יתפללו
יומם וליל
ואז יצאו
למלחמות
לא ירחמו
עלינו עוד
יותר לא
יותר לא נלחם
אין מקום
ולנו אין תקווה
גם כשתפסיק לנשום
בעצם לא תדע
מניין באת
ולאן אתה הולך
יותר לא
יותר לא נלחם
ואז אני
פתאום נזכר
איך שהיה
ואיך נגמר
כל כך פשוט
יכל להיות
לו לא נמות
אולי נתחיל לחיות