שוב ניצבת בלילות
אל מול כיתת רואים
דבר ראשון לא לפחד
ממה שהם יודעים
מתחברים שוב הימים
במופע להטוטים
את מתפתלת בין אוזניים
ששומעות הרבה מילים
מול הקיר הזה צולפים
בחששות שנקברו
את הכאב כבר מעיפים
על החורים שנפערו
מכסה את הדחפים
עם טלאים ותחבושות
וחוסכת מרדפים
לשעות יותר קשות
לא כל העיניים
מסתכלות אותו דבר
כן כל השיניים
ננעצות באותו בשר
אז למה את מגישה את עצמך
לפני שאת מרגישה את עצמך
שוב ניצבת בלילות
אל מול כיתת רואים
דבר שני, לא לקבל
את מה שהם נותנים
מכוונת מנסה
להבין את הדממה
מה שווה הקול הזה
אם אין מי שישמע
לא כל השפתיים
מתנשקות אותו דבר
דם יבש על פצע
אם יצא שהוא נסגר
אז למה את מסמיקה מעצמך
לפני שאת מתוקה עם עצמך
אז למה את מייפה את עצמך,
לפני שאת מרפאה את עצמך
שוב ניצבת בלילות
כיתת רואים רואות
דבר ראשון וגם שני
לדעת מה לרצות...