כוכב מאיר מעל העיר
והוא זורע הבטחות.
הוא כוכבי, הוא גורלי
ושמו כשמך מזה דורות.
כוכב שותק, כוכב צוחק,
לי אור שולח ממרומים
וכמו לוחש: אל תתיאש,
כי בוא יבואו עוד ימים.
את התקווה היחידה
שלה חכיתי זה שנים
בהן כבתה האהבה
ובעצבות עברו ימים.
אך בלבי המשכת לחיות
וראיתיך בדמיוני
וכבר מאז ידעתי זאת -
שעוד נאהב, את ואני.
כמה אמתין, כמה אסבול,
כמה שנים אני יכול
לך לחכות ולחכות
ומייאוש בא לי לבכות.
מי יאמין לכוכבים
שבשתיקה מהבהבים?
אדם נואש נאחז בקש,
כי משמיים אין חדש.