ברגע שראיתי אותה
ואת כאב מבטה
סודה הבנתי לפתע.
ללא כל אמר וקול,
מבלי לחשוב או לשאול,
מיד הבנתי הכל.
פתאום, ידעתי, שלעולם
תמיד תהיה של כולם,
איש לא יזכה בה, לבטח.
אותו מבט מפורסם,
שלמליונים קסם
יהיה עצוב לעולם.
את מוזרה - מונה ליזה.
את כה קרה - מונה ליזה.
גלי לי למה אני נרגש.
את יחידה - מונה ליזה.
את אגדה - מונה ליזה.
כל יום גוון המבט - חדש.
הזמן שרץ איננו תמונה,
כל העולם השתנה,
רק את נשארת כאן, לנצח.
הדרך עוד ארוכה
ואת שלווה ושקטה.
אלפי פנים לשתיקה...