מר אתייפח כמו עץ בגשם
בבוא יומי האחרון
כשאתבקש מייד לגשת
אל מקומי שבמרום
אבל כבד אכריז בבית
וכל העיר תמלא יגון -
האם ירוק עוד עץ הזית
אשר נועד לי לארון?
אם לעולם הבא אלך לי
אז רק בדרך ארוכה
מתוך הקבר אסתלק לי
כמו פרחח מן הכיתה
הקברנים יבכו מזעם
וגם יצאו מדעתם
כשיתחשק לי עוד הפעם
לשוב הביתה ככה סתם.
כל רצוני לטעום עוד פעם
שמנת-כפר ותות-גינה
עוד נשיקה שיש בה טעם
ואהבה אחרונה
פעם אחת לתעות בדרך
ולאבד את הצפון
וללטף משוק עד ירך
את שתי רגלייך היפות.
את, זוגתי, פרצי בבכי
כשתקבלי את הבשורה
שדמעתך תרד על לחי
ושתקני שמלה שחורה
ואחר-כך מצאי לך גבר
שמידתו כמידתי
שישתמש אחר האבל
במגפיי ומיטתי.
כל רכושי יהיה לבעל
שיטפל בזוגתי:
מכובעי עד שרוך-הנעל,
ייני, לחמי ומקטרתי
אך אם יעיז הוא להפריע
את מנוחת החתולה -
בחלומו אני אופיע
והוא ימות מבהלה.
כאן מונחים עלי שלכת
כי זהו סוף הצוואה
אין לי ברירה, צריך ללכת
וכבר הגיעה השעה
שוב לא אסבול כאב שיניים
ובזה הבית לא אגור
נא לחזור בעוד יומיים -
בגלל האבל פה סגור!